ביאור:בראשית מד יח
בראשית מד יח: "וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה וַיֹּאמֶר בִּי אֲדֹנִי יְדַבֶּר נָא עַבְדְּךָ דָבָר בְּאָזְנֵי אֲדֹנִי וְאַל יִחַר אַפְּךָ בְּעַבְדֶּךָ כִּי כָמוֹךָ כְּפַרְעֹה."
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית מד יח.
וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה
[עריכה]וַיִּגַּשׁ
[עריכה]וַיִּגַּשׁ - מהשורש 'נגש': (נִגַּשׁ) התקרב, הלך לקראת, ככתוב: "וַיִּגַּשׁ אַבְרָהָם וַיֹּאמַר הַאַף תִּסְפֶּה צַדִּיק עִם רָשָׁע" (ביאור:בראשית יח כג), וגם (נָגַשׂ) התאכזר, שעבד, דרש, תבע (מילוג), ככתוב: "וַיֵּצְאוּ נֹגְשֵׂי הָעָם וְשֹׁטְרָיו וַיֹּאמְרוּ אֶל הָעָם לֵאמֹר כֹּה אָמַר פַּרְעֹה אֵינֶנִּי נֹתֵן לָכֶם תֶּבֶן (שמות ה י) (הניקוד נוסף הרבה שנים מאוחר יותר כך שלא ברור אם זה היה שׁ או שׂ. ננסה להשתמש בשתי האפשרויות ביחד). המילה הזו יש בה הרבה עוצמה ואינה התרפסות. יוסף הבין את התנועה המאימת הזאת והיה מוכן לשמוע.
לפני שיהודה נגש ליוסף האחים נפלו "לְפָנָיו אָרְצָה" (ביאור:בראשית מד יד). האחים היו במרחק שמיעה מיוסף, ללא צורך לצעוק. אבל יהודה רצה להתקרב ליוסף ולהתרחק מאחיו וכך הוא יוצר חייץ בינם לבין יוסף. קיימת אפשרות שיהודה ניגש על ברכיו, אולם נראה יותר שיהודה קם והתקרב למשנה למלך. אין ספק שהחוק "אֲשֶׁר יָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ אֶל הֶחָצֵר הַפְּנִימִית אֲשֶׁר לֹא יִקָּרֵא אַחַת דָּתוֹ לְהָמִית, לְבַד מֵאֲשֶׁר יוֹשִׁיט לוֹ הַמֶּלֶךְ אֶת שַׁרְבִיט הַזָּהָב, וְחָיָה" (אסתר ד יא) היה בתוקף גם במצרים. יהודה לא בקש רשות להתקרב, יוסף לא הושיט לו את שרביט הזהב, שומרי השליט לא מנעו ממנו, הוא לא השתחווה פעם נוספת, הוא אפילו לא כרע או קד.
יהודה הפריד את עצמו מהאחים והוא, הערב לבנימין, לוקח את כל הסכנה עליו: "וְעַתָּה, יֵשֶׁב נָא עַבְדְּךָ תַּחַת הַנַּעַר, עֶבֶד לַאדֹנִי; וְהַנַּעַר יַעַל עִם אֶחָיו" (ביאור:בראשית מד לג), הן יוסף חשב "הָאִישׁ", תואר כבוד למבוגר מכובד, גנב את הגביע, ולא הנער הקטן. ליוסף לא צריך להיות חשוב מי מהאנשים גנב וכל אחד מהאחים צריך לספק אותו. יוסף לא היה יכול להראות שהוא יודע אצל מי הגביע נמצא, כי משרתו לא סיפר לו. אם יוסף היה מראה שהוא יודע, אז כולם היו יודעים שהוא שתל את הגביע אצל בנימין.
למעשה ברגע זה העימות בין יהודה ליוסף הגיע לפסגה, והוא חייב להפתר בצורה זאת או אחרת. יוסף וויתר ולא קרא לשומרי הראש שלו, וכך הוא נשאר חסוף להתקפת התאבדות. כאשר האחים באו לביתו של יוסף הם פחדו להכנס פן יתנפלו עליהם (ביאור:בראשית מג יח). עכשו הם לא מפחדים יותר. יהודה והאחים לא מוכנים לוותר על בנימין ומוכנים למות למענו. אם יוסף לא יוותר על דרישתו לקחת את בנימין, יהודה ביאושו יתקיף ויפגע בו, ואז אף אחד לא יצא מזה בחיים. כאשר יהודה גמר לדבר, ואמר: "כִּי אֵיךְ אֶעֱלֶה אֶל אָבִי וְהַנַּעַר אֵינֶנּוּ אִתִּי, פֶּן אֶרְאֶה בָרָע אֲשֶׁר יִמְצָא אֶת אָבִי" (ביאור:בראשית מד לד), זה גם נשמע כאיום שיהודה מוכן להתקיף כי חייו אבודים ממילא. הוא יקח את יוסף כבן ערובה וכך הם יצאו ממצרים. יוסף הסתכל על יהודה והחליט שהנסיון עבר בהצלחה, האחים מוכנים למות בשביל בנימין, והוא התגלה להם.
בִּי אֲדֹנִי יְדַבֶּר נָא עַבְדְּךָ דָבָר בְּאָזְנֵי אֲדֹנִי
[עריכה]למרות שיהודה נע בתקיפות והתקרב לשליט, יהודה מדבר בכבוד. הוא אומר לשליט, אתה אדוני ואני עבדך, "כִּי כָמוֹךָ כְּפַרְעֹה".
וְאַל יִחַר אַפְּךָ בְּעַבְדֶּךָ
[עריכה]יהודה למד מהויכוח של אברהם ואלוהים: "וַיֹּאמֶר אַל נָא יִחַר לַאדֹנָי, וַאֲדַבֵּרָה ייתכן שיִמָּצְאוּן שָׁם, שְׁלֹשִׁים" (ביאור:בראשית יח ל). יהודה נותן כבוד ומעלה בקשה חוזרת ונשנית, כשם שאברהם בקש.
עד סוף דבריו של יהודה, יוסף הקשיב ולא הגיב.
כִּי כָמוֹךָ כְּפַרְעֹה
[עריכה]"כָמוֹךָ כְּ" - מילה שמרוממת את כבוד יוסף, אולם באותו הזמן מגבילה אותו מתחת פרעה.
פרעה הוא שליט מצרים, השופט העליון, אלוה במצרים. יהודה נותן כבוד אדיר ליוסף ,ומציין שבעניין הזה יוסף הוא השופט העליון כמו פרעה, ולכן עליו לשפוט בצדק ורחמים ולא רק לפי החוק היבש. הדבר מזכיר את דברי אברהם לאלוהים: "הַאַף תִּסְפֶּה צַדִּיק עִם רָשָׁע" (ביאור:בראשית יח כג), "חָלִלָה לָּךְ, הֲשֹׁפֵט כָּל הָאָרֶץ לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט" (ביאור:בראשית יח כה), וברור שגם יהודה וגם יוסף זכרו והבינו את משמעות ההצהרה "כִּי כָמוֹךָ כְּפַרְעֹה" - שופט עליון.
כאשר אדם נתפס בגנבה מארמון, הוא מובא למשפט, ואם ימצא אשם יומת (חוקי חמורבי). יהודה מדגיש שיוסף הוא כמעט כמו פרעה, אבל לא ממש פרעה. יהודה נותן למשנה למלך הזדמנות לשפוט בצדק למרות שהוא אישית מעורב בעניין, אולם אם ההחלטה של יוסף תהיה מעוותת, יהודה שומר לעצמו את הזכות לערער ולדרוש משפט חוזר אצל פרעה.